עמוד הבית » חושפי שחיתוית » עובד תע”א שהתלונן על שחיתות בחברה פוטר; החשדות עדיין בבדיקה -גלובס

עובד תע”א שהתלונן על שחיתות בחברה פוטר; החשדות עדיין בבדיקה -גלובס

מיכאל מירב מסר למשרד הביטחון מידע על העדפת ספקים, מכרזים תפורים וחוזים שנחתמו רטרואקטיבית ■ לטענתו, הוא לא זכה להגנה מלאה כחושף שחיתות ■ “עשקו לנו את הנפש, את חשבון הבנק ואת האמון במערכת”c04_tm-800

02/03/2015, 19:00    משה ליכטמן

במשרד הביטחון נחקרים זה זמן מה חשדות לשחיתות בתעשייה האווירית, שהוביל אליהם עובד תע”א מיכאל מירב, שפוטר בינתיים מתפקידו. “גלובס” חושף כאן את החשדות, את החקירה ואת מסכת הייסורים שעבר מירב מאז התלונן על החשדות לשחיתות.

תחילתו של הסיפור בפגישה שהתקיימה בדצמבר 2011 במשרד הביטחון, בלשכתו של ראש יחידת החקירות במלמ”ב, היחידה הממונה על הביטחון במערכת הביטחון, המתפקדת מעין שב”כ פנימי משולב עם יחידת להב 433 במשטרה.

המשתתפים בפגישה: גדי וטרמן, ראש יחידת החקירות במלמ”ב, שתפקידו לחשוף שחיתות ואי-סדרים במערכת הביטחון; נועם גולן, נציג המלמ”ב המוגדר “ראש מינהל חקירות וטוהר המידות” בתעשייה האווירית (גולן מקבל את שכרו מתע”א); ומיכאל מירב, שהיה אז “מנהל הספקים” של מפעל אביזרים בחטיבת בדק לשיפוץ והשבחת מטוסים בתע”א.

מירב עסק בהזמנות טובין ושירותים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה. הנושא שעמד על הפרק: תלונות ומידע שהעביר מירב לחוקרי המלמ”ב, ובמרכזם חשדות לשחיתות וחריגות ממינהל תקין בחטיבת הבדק של תע”א.

מירב מסר לחוקר המלמ”ב גולן מסמכים ושיחות מוקלטות שנועדו לאישוש טענותיו, והתבקש על-ידיו לבצע הקלטות נוספות ולספק לו מסמכים נוספים. אלא שיום אחרי אותה פגישה קיבל מירב הודעה מהתעשייה האווירית על הכוונה לפטרו, בנימוק של “תפקוד לקוי ובעיות משמעת”.

ההחלטה על הפיטורים הסתמכה בין היתר על שני מסמכים בתיקו האישי של מירב שנכתבו על-ידי שני מנהלי מחלקות שהתלונות של מירב נגעו להם.

“קרטל בתחום ההידראוליקה”

המסע של מירב (50), מהנדס מכונות ומחשבים ובעל תואר שני במינהל עסקים, לעבר אותם פיטורים, החל למעשה הרבה קודם. כבר ב-18.1.2010 הוא התריע במכתב לראש מינהל הרכש של חטיבת הבדק, מירב תמיר, על “קרטל בתחום ההידראוליקה”. “הבחנתי ששני ספקים מסוימים של תע”א קיבלו ממפעל האביזרים כמעט את כל ההזמנות בתקופה מסוימת”, מספר מירב ל”גלובס”.

“ההזמנות הקשורות לתיקונים ושיפוצים הגיעו ליצרן מסוים, ומה שנוגע לבנייה של מתקנים חדשים הגיעו ליצרן מסוים אחר. לא הבנתי איך ייתכן שרק שני ספקים מקבלים את כל העבודה, עם חלוקה ברורה ביניהם, אף שברשימת הספקים המורשים של תע”א יש אחרים שיכולים לתת אותם שירותים ומוצרים. יותר מזה, אחד מהם קיבל הזמנות למוצרים שאינם קשורים בכלל לתחום התמחותו”.

מירב היה באותו זמן בעיצומו של קורס מיוחד למנהלי ספקים, במסגרת הכשרות של בכירים בתע”א. לדבריו, עצם שליחתו לקורס היה הבעת הערכה כלפיו וסימן לקידום עתידי. “בקורס נפתח לי הראש לגבי יחסים והתנהלות של מזמין מול ספקים. בעקבות המכתב ששלחתי, נערכו פגישות, רובן עם הבוסית שלי מירב תמיר, ואחר-כך גם עם מנהל מפעל אביזרים, יוסי בצלאל.

“לא קרה כלום. באותו זמן לא נחשבתי עדיין גורם מפריע במערכת. כעבור כמה חודשים ביקשתי לקבוע ישיבה בעניין, והשתתפו בה תמיר וראש מינהל כני נסע חיים קורן. היו כמה פגישות, אבל כלום לא קרה. לקראת תחילת 2011 הבחנתי בתופעות נוספות של מינהל לא תקין, חשד למכרזים תפורים לספקים מסוימים, למשל העדפת ספקים בתשלומים מוקדמים, וחריגות נוספות”.

בתחילת 2011, לאחר שקיבל תעודת הערכה על תרומתו להצלחת פרויקט מטוס תדלוק, ניתנה למירב אחריות על תחום נוסף. כעת, בטוח במעמדו, התחיל מירב בשליחת שורה של מיילים למנהלי תע”א. הדבר נמשך עד סוף 2011.

“עם הזמן הצטברו אצלי מידע ומסמכים על עשרות מקרים של אי-סדרים ומינהל לא תקין בחטיבת הבדק, בנושאים שהם בתחום אחריותי. הוצאתי מיילים, התראות, בקשות לפגישות אישיות, וכלום לא קרה. פניתי למבקר הפנימי של תע”א, איגנציו גולדפרב, וכלום לא קרה. מאוחר יותר נודע לי שהמבקר הוא ידיד של הבוסית שלי תמיר”.

– איך התייחסו אליך המנהלים וחבריך לעבודה?

“כשהתחלתי כנראה להעיק עליהם, ההנהלה הציבה עליי פיקוח אישי. לקחו ממני את הצורב כדי שלא אוכל להוריד קבצים. מאוחר יותר ניתקו אותי מהמחשב, וישבתי במשרד בלי לעשות כלום. אנשים שאכלו איתי צהריים או דיברו איתי יותר מ’שלום-שלום’ נקראו לשיחות בירור בהנהלת מינהל הרכש. במקביל, במחתרת, היו אנשים שתמכו בי והמשיכו למסור לי חומרים על חריגות וחשדות למעשי שחיתות”.

– לא הבנת שסופך קרב?

“בתחילה חשבתי, בנאיביות מסוימת, שרק מספר מועט של אנשים שותפים לחריגות האלה, והם פועלים נגדי כי הטענות מופנות כלפיהם, אבל ברגע שיטפלו בהם, הבעיה שאליה נקלעתי תיפתר. לא הבנתי אז עד כמה זה עמוק, רחב ומושרש. בסוף 2011 נודע לי שמתחיל מהלך לפטר אותי, והבנתי שאין סיכוי שיטפלו בתוך תע”א בתלונות שלי. בתחילה חשבתי ללכת למשטרה, אבל אז נודע לי במקרה שיש בתע”א נציג של מלמ”ב, שהוא הגוף המוסמך לחקור נושאים כאלה”.

“ארגזים של מסמכים”

הפגישה הראשונה של מירב עם גולן, נציג מלמ”ב בתע”א, התקיימה ב-25.12.11. בהמשך הצטרף לכמה פגישות גם וטרמן, ראש יחידת החקירות במלמ”ב. “הרושם הראשוני שלי היה מדהים, והתברר שגולן מכיר את החשדות בהתנהלות של תע”א מול ספקים.

“הוא אמר לי שהוא שמח לפגוש אותי, כי הוא אמנם מכיר את הצד של טובות הנאה ממידע רב שיש לו, ופירט שמות של ספקים ועובדים, אבל לא היה לו המידע הנגדי, כלומר, המסמכים שמהם אפשר לעקוב אחרי מסלול הכסף והטריקים להעדפות של ספקים. אתה העד המרכזי שלי עם הנתונים, כך הוא אמר לי כמה פעמים. הוא הזהיר אותי שלא להיות בקשר עם ההנהלה, עם מבקר הפנים ועם הוועד, ובעיקר לא עם ראש הוועד במפעל אביזרים אלי כהן, כי כהן מקורב לח”כ חיים כץ.

“בסך-הכול מדובר בעשרות מקרים וב-5 ספקים גדולים מתחומים שונים, שבעיקרם העדפת הספקים האלה והעברת כספים בניגוד לנהלים. הבאתי לגולן את החומרים שביקש. ארגזים של מסמכים, מיילים, סיכומי דיון. הוא גם ביקש שמות של עובדים שיכולים לסייע במידע על הנתונים שלי. לבקשתו, הקלטתי עובדים כדי לחזק את הדברים. הוא התקיל אותי בשאלות על הסברים אפשריים של המנהלים שאישרו תשלומים, ואיך סותרים תירוצים כאלה. זה היה יסודי ומעמיק”.

באחת הפגישות השתתף עובד נוסף בתע”א, ידיד של מירב במחלקה, שבא לתמוך בטענותיו לאי-סדרים. העובד הציע מידע שלדבריו מצביע על חשדות לשחיתות, וביקש לקבל הגנה וחסינות כתנאי למסירת עדות פורמלית. גולן אמר לו שיבדוק את הבקשה, אבל לא חזר אליו.

– ואתה קיבלת הגנה מהמלמ”ב?

“בתחילת הדרך כן. אחרי ההודעות הראשונות על השימוע לפני פיטורים, הודעות מ-26.12.2011 ו-6.2.2012, גולין הודיע שהוא מבטל את השימועים, והם אכן בוטלו”.

אבל באפריל 2012 הגיע זימון נוסף לשימוע, והפעם המלמ”ב לא ביטל אותו. “גולן אמר לי שיש לי כל-כך הרבה טיעונים מוצקים להציג בשימוע, כך שאני יכול לעמוד בראש זקוף בשימוע, להציג את הטיעונים ולהפנות אותם אליו, אל גולן”, מספר מירב. “ביקשתי ממנו במייל לאשר בכתב שמסרתי עדויות ומידע בנושאים מסוימים נגד מנהלים בתע”א, כולל במינהל משאבי אנוש. גולן רתח על המייל ששלחתי וצעק עליי איך אני מעיז להעלות על הכתב במייל נושאי חקירה של המלמ”ב”.

– בסופו של דבר נערך שימוע ופוטרת. האם אישור כמו זה שביקשת מהמלמ”ב היה עוזר לך?

“חד-משמעית. אני חושב שהיה להם הרבה יותר קשה לפטר אותי אם היה לי אישור מהמלמ”ב שגם בכירים במינהל כוח-אדם מעורבים בפרשה”.

“שמו אבן כבדה על קן השרצים”

לדברי מירב, יום אחרי הפיטורים הוא זומן למלמ”ב. “הגעתי עם בת זוגי ענתי למשרדי המלמ”ב בקריה בתל-אביב”, מספר מירב. “הם שאלו אם אני מוכן לשתף פעולה בהמשך החקירה שלהם. הסכמתי. אמרתי שאני הולך לבקש מהמבקר צו הגנה כחושף שחיתות. מסרנו למבקר המדינה מידע על כך שפיטרו אותי בגלל חשיפת שחיתות, אבל כלום לא יצא מזה”.

מירב מספר כי הוא המשיך לסייע למלמ”ב במשך שנתיים אחרי הפיטורים. “יחד עם בת זוגי, שהפסיקה לעבוד והתגייסה למאבק, עבדנו במשרה מלאה עבור המלמ”ב, לסדר את החומרים ואת המסמכים והקלטות, כדי שהאמת תצא לאור סוף-סוף”, הוא אומר. “היה שלב, בסוף 2013, שבו ענתי אמרה לגולן שהכסף שלנו אוזל, שהזוגיות מתפוררת, ושאנחנו רוצים לצאת לעיתונות. גולן אמר שחבל שדווקא עכשיו, כשהחקירה בפני סיום, אחרי עבודה כל-כך קשה; שהחומרים מוצקים ובדרך לפרקליטות ויציאה לעיתונות תחבל בחקירה. הוא שכנע אותנו, ואנחנו המשכנו בתהליך.

“בתחילת 2014 נגמר לנו הכסף, כל ה-300 אלף שקל פיצויים שלי וקרנות ההשתלמות והפנסיות שלנו, עוד 300 אלף שקל הלוואות מהבנק. עמדנו מול שוקת שבורה מבחינה נפשית וכספית. גולן הודיע לנו שהוא מסיים את העבודה במלמ”ב ועובר לתפקיד אחר בתע”א בתחום הביקורת. גולן סיפר לנו שהוא רב עם וטרמן מהמלמ”ב, שלקח את התיק לטיפולו, ושהוא הציע לוטרמן לעבור לשלב החקירה הגלויה ולזמן עדים לחקירה”.

– מה השורה התחתונה בעיניך בחקירת המלמ”ב?

“במבט לאחור, הם לא פנו לאף אחד מעובדי תע”א שיכלו לאשש ולחזק ולהוסיף מידע על פרשות נוספות, מעבר למידע שאני הבאתי, בתחום שלי ובתחומים נוספים. לקחו לנו שנתיים וחצי מהחיים. עשקו לנו את הנפש, את חשבון הבנק ואת האמון במערכות שאמורות לשמור ולהגן על צדק ואמת. במבט לאחור הם פשוט שמו אבן כבדה על קן השרצים כדי שלא ניתן יהיה לפתוח אותו. כשעוצמים עיניים אי-אפשר לראות שחיתות”.

שנה חלפה מאז נותקו הקשרים בין מירב לבין המלמ”ב והחוקרים. הוא ובת זוגו פנו לשיקום חייהם, אך חיו בהרגשה שהפרשה טויחה. לכן הם החליטו לא לשתוק יותר.

– למה חיכית עד עכשיו כדי לספר את הסיפור?

“לקח המון זמן להתחיל להסתכל במבט ממעוף הציפור ולא מתוך הלופ שבו היינו. נוסף על כך, ראיתי שפה ושם אנשים במצב שלי הצליחו להוציא את האמת שלהם גם לאחר שנים רבות, כמו למשל היועצת המשפטית בנצרת עילית, אולגה גורדון; ובעיקר רפי רותם, שאחרי 7 שנים של מאבק עיקש הוא קיבל הכרה כחושף שחיתות. הציבור התבגר, והיום הוא לא נותן אמון עיוור במערכות שתפקידן לכאורה להגן עליו מפני המושחתים”.

“הבדיקה נמשכת”

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: “תלונת הפונה נבדקה על-ידי מלמ”ב, אשר בתום בדיקתו העביר את סיכום הבדיקה לגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים ומשטרת ישראל. מדובר בנושא מורכב אשר בדיקתו עדיין נמשכת בהנחיית משרד המשפטים. מטבע הדברים, לא נוכל לספק פרטים נוספים בנושא”.

ממבקר המדינה נמסר כי לאחר שנבחנו בקפידה כל המסמכים שמסר מירב ולאחר שנערכו בירורים משלימים, “נמצא כי מר מירב לא עמד בתנאים למתן צו הגנה, בעיקר משום שלא חשף מעשי שחיתות קודם לזימונו לשימוע אלא רק לאחר מכן”.

מהתעשייה האווירית נמסר: “מר מירב פוטר מהתעשייה האווירית לפני יותר משנתיים וחצי על רקע בעיות משמעת וליקויים בתפקודו. הפיטורים בוצעו לאחר שימוע יסודי שבו נשללה טענתו של מירב כאילו הרקע לפיטורים הינו התלונות שהוגשו על-ידיו. יודגש כי התלונות שהעלה מר מירב נבדקו על-ידי מבקר המדינה ועל-ידי מלמ”ב. לתעשייה האווירית לא ידוע על כל צעדים שננקטו בעקבות בדיקה זו”.

החוזה עם הידרומכניקה: חידת המפרט הזהה
אחד החשדות לחריגות שהעלה מיכאל מירב נוגע לחברת הנדסת הידרומכניקה, המספקת לתע”א שירותים וציוד בתחום ההידראוליקה.

בתחילת 2010 קיבל מירב מראש ענף הידראוליקה בתע”א, דוידי כדורי, מסמך ובו פונה תע”א לספקים בבקשה לתכנון וייצור מוצר חדש בהתאם למפרט שבמסמך. מירב שלח את המפרט לקבוצה של ספקים.

“בשלב הראשון לא הגיעו תגובות של ספקים וזה היה מוזר. מאוחר יותר פנו אליי ספקים ואמרו שאין טעם לענות לפניית תע”א, כי המפרט נראה להם מותאם לספק מסוים, ושכל העניין נראה להם תפור”, מספר מירב.

בסופו של דבר נענו להצעה שתי חברות: ל.י.א וחברת הנדסת הידרומכניקה. חברת הידרומכניקה אף ענתה באותיות מודגשות: “המידע הרשום במסמך זה מתאים למתקן שיוצר על-ידינו וסופק ללקוחותנו וסימונו HEC-1350”.

הידרומכניקה אף צירפה להצעתה צילום של מתקן שכבר היה ברשותה, והיא אכן זו שזכתה בחוזה האספקה, שהיקפו כ-200 אלף דולר.

חברת ל.י.א דרשה שהמפרט ייבדק על-ידי גורם בלתי תלוי. מתברר כי כבר ב-2008 העבירה הידרומכניקה לתע”א מפרט של אביזר כזה, ובהשוואה בינו למפרט במסמך מ-2010 מתגלה דמיון כמעט מוחלט.

סילביה אברמוב, מנכ”לית הנדסת הידרומכניקה, מסרה בתגובה: “הטענה שהעניין תפור לא מחזיקה מים. המפרט שלי של 2008 נמסר במענה לפנייה של תע”א, והתכנון נעשה לפי דרישת הלקוח. בכל הצעה אני נצמדת לסעיפי הלקוח. כל העניין עבר כמה גלגולים, והם שינו את הדרישות והגשנו הצעה נוספת. היו כמה גרסאות לדרישה שלהם. זה לא הסתיים ב-2008 ונחתך רק ב-2010”.

חתימה רטרואקטיבית
אחת העובדות המתמיהות שמסר מיכאל מירב לחוקרי המלמ”ב נוגעת לחוזה עם א.ב.שירותי תעופה, חברה המספקת לתע”א כוח אדם לעבודות כמו צביעה וניקיון. לפי מידע שהיה בידי מירב, עבודות בהיקף של מאות אלפי שקלים שהוזמנו מהחברה מאז 2008 כלל לא נשענו על הסכם או חוזה.

ועוד פרט מוזר: איש הנהלה מסוים נהג לבקר במשרדי מפעל האביזרים והביע עניין מיוחד בהסדרת התשלומים המגיעים לחברה זו.

שנתיים לפני שמירב פנה למלמ”ב, מצא מבקר הפנים של תע”א, איגנציו גולדפרב, כי “מפעל אביזרים מפעיל חברה בשם א.ב. שירותי תעופה בע”מ, שאיתה נחתם הסכם בעבר. לא זוהה מתי ההסכם נחתם, כי לא ניתן לקבל עותק ממנו”. בחלק מהמקרים מצא המבקר כי התעריפים גבוהים מהתעריפים לפי מחירון תע”א.

גם מעלימים עין מחשבוניות הנראות מנופחות וגם לא מוצאים חוזה התקשרות? כך פתרו את הבעיה: מישהו מגבוה נתן הוראה לארגן חוזה רטרואקטיבי בין תע”א לבין א.ב. שירותי תעופה, כפי שעולה משורה של מיילים שנשלחו בעניין זה.

אמגד ביראני, מבעלי החברה, מסר בתגובה: “אני לא הכתובת לשאלות. תפנה לתעשייה האווירית”.

כתיבת תגובה