פרשת רפי רותם מגיעה לדיון עקרוני, ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות קבעה הרכב מיוחד של 7 שופטים לדיון נוסף במסגרת המאבק להחלת ביקורת שיפוטית על שיקולי הפרקליטות * השופטים קיבלו מהפרקליטות מידע שאיננו אמת על רותם
משה ליכטמן (התפרסם בעיתון “הארץ” מדור “דעות ב-23.6.21)
מה צריך לעשות בית המשפט העליון, כאשר מסתבר שפרקליטות המדינה מוסרת לשופטים מידע שאינו אמת, ונראה שהדבר נעשה מתוך כוונה להשחיר את פניו של הצד שכנגד?
הרכב מורחב של 7 שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה אסתר חיות, יתכנס ביום ג’ 29.6, לדיון חשוב, שבמרכזו מחלוקת על סמכות בתי המשפט להפעלת ביקורת מנהלית על פרקליטות המדינה, בכל הנוגע לשיקולי הפרקליטות בהגשת כתבי אישום. מדובר בחילוקי דעות מהותיים בין בית המשפט והפרקליטות על זכויות נאשמים בפלילים.
הפרקליטות מתנגדת לביקורת שיפוטית כלשהי על סבירות שיקוליה בהעמדה לדין, אפילו כשמדובר בעיקרון ה”שיוריות בפלילים”, כלומר, כאשר ברור שמדובר בזוטי דברים. הפרקליטות אינה מוכנה לשום ביקורת שיפוטית, גם לא כשהשופטים קובעים, למשל, כי נפל פגם מהותי בהגשת כתב האישום, פגם העולה עד כדי אי סבירות בהגשת כתב האישום. בפרקליטות מתגלים סימני כאב ראש כשמזכירים את המושגים “ביקורת מנהלית בפלילים”, או “שיוריות”, ומקבלים שם כאב בטן כשמוזכר עיקרון ה”הגנה מן הצדק” כעילה לביטול כתב אישום.
הדיון הצפוי בביהמ”ש העליון מעורר ענין גדול בקהילת עורכי הדין. הדיון נערך על גבו של רפי רותם, חושף השחיתות ברשות המיסים, האיש שבמשך כ-15 שנים שולח לבכירים במשטרה, בפרקליטות, במחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש) ובמשרד מבקר המדינה, פקסים והודעות טקסט, ומאשים אותם בטיוח פרשת השחיתות ברשות המיסים, בהתחמקות מלתת לו גיבוי, במשיכת זמנים והתעלמות מתלונותיו, ובטיוח החקירה נגד פרקליטת המחוז דאז, רות דוד.
דיון נוסף בהרכב 7 שופטים
אלה תולדות ההליכים המשפטיים בפרשה: במהלך מאבקו של רותם הוא נעצר למעלה מ-20 פעמים, וברוב המעצרים בגין “העלבת עובד ציבור” ו”הטרדה באמצעות מתקן בזק”. בימ”ש השלום הרשיע אותו ב-2016 בכל 25 הסעיפים.
רותם ערער. ביהמ”ש המחוזי זיכה את רותם בספטמבר 2018, תוך שימוש אינטנסיבי בדוקטרינת הביקורת המנהלית והשיוריות, והמליץ לפרקליטות לבטל את כתב האישום נגדו. בפסק הדין של ביהמ”ש המחוזי עובר כחוט השני עיקרון הדוקטרינה של “הגנה מן הצדק”.
הפרקליטות ערערה לביהמ”ש העליון. הרכב של 3 שופטים, נועם סולברג, אלכס שטיין ויוסף אלרון, קיבל את הערעור בהחלטת רוב סולברג-שטיין. עיקרון הביקורת המנהלית וההגנה מן הצדק נדחה, הפרקליטות חגגה ניצחון, ורותם הורשע שוב בעליון במאי 2020 בכל הסעיפים.
באוגוסט 2020 ביקש רותם, באמצעות פרקליטיו עוה”ד רווית צמח ואיתן ענבר, דיון נוסף בהרכב מורחב. לשכת עורכי הדין והסנגוריה הציבורית רואים בפרשה ענין עקרוני והצטרפו לבקשה. הנשיאה חיות קיבלה את הבקשה בינואר 2021, ותעמוד בראש הרכב, הכולל את שלושת חברי ההרכב הראשון, בתוספת השופטים ניל הנדל, יצחק עמית ועוזי פוגלמן. הדיון נקבע, כאמור ל-29.6.
מעצר על יסוד “הוראה מלמעלה”
במקביל להליכים הפליליים נגדו, רותם הגיש תביעה אזרחית על אלימות משטרתית כלפיו, באמצעות עו”ד נאוה פינצ’וק לבימ”ש השלום בת”א. בספטמבר 2020 ניתן פסק דין בתביעה, כאשר השופט, ד”ר מנחם (מריו) קליין, קיבל את התביעה במלואה ופסק לרותם פיצויים.
מדובר בסידרת מעצרים, כולל לילות שלמים, בהם רותם היה אזוק בידיו ורגליו, בתא מסורג, ללא ברז, שירותים, מזון ומיטה, ובעיקר אירוע של הכאתו בתא המעצר על ידי 5 שוטרים, כולל גרימת זעזוע מוח, חבלות ודימום. השופט ד”ר מנחם (מריו) קליין, באמירות חריפות וחד משמעיות, פסק, כי המשטרה אכן הפעילה נגד רותם אלימות והוא נעצר בגלל “שיקולים זרים”, על יסוד “הוראה מלמעלה” של בכיר במשטרה, וכי הכלוב בו הוחזק “אינו ראוי לשמש תא מעצר”, ומדובר ב”פגיעה חמורה בזכויות יסוד”.
השופט קליין, מיד בתחילת פסק דינו, הזכיר את מאבקו של רותם לחשיפת שחיתות ואת המחיר האישי הכבד אותו שילם. השופט הדגיש בפתח פסק הדין: “ב-2014 הכריזה התנועה לאיכות השלטון על רותם כ”אביר איכות השלטון” בקטגוריית חשיפת שחיתות; בשנת 2015 זכה רותם להגנת מבקר המדינה, שהכיר בו כמי שנרדף על רקע חשיפת שחיתויות; בשנת 2017 הוכר על ידי המועצה לזכויות אדם של האו”ם כמי שנרדף על רקע חשיפת שחיתויות”.
פרקליטות המדינה לא ערערה על פסק הדין של השופט קליין.
להיפך, רותם קיבל הגנה ממבקר המדינה
פרקליטות המדינה אמנם לא ערערה על על פסק הדין של השופט קליין, אבל כשהפרשה הגיעה לבית המשפט העליון היא התנגדה בחריפות לבקשה של רותם לדיון נוסף בהרכב מורחב.
בפרק “העובדות” בהתנגדותה הנחרצת לדיון נוסף, כתבה הפרקליטות לשופטי ביהמ”ש העליון באוקטובר 2020 את המילים האלה: “רפי רותם אף ניסה לקבל הגנה כ”חושף שחיתות”. לאחר שנכשל במהלכים אלה הדרדר מצבו של רותם, ובשנת 2008 הפך להיות חסר דיור”.
ההודעה הזו לשופטים היא אמירה, שבנימוס המשפטני אפשר להגדירה כ”לא אמת”, כי, כאמור, וכפי שידוע בציבור, רותם לא “נכשל במהלכים אלה”, אלא להיפך: רותם קיבל ממבקר המדינה הגנה כמי שנפגע בגלל מאבקו לחשיפת שחיתות.
באמירה הזו של הפרקליטות יש גם סוג של העלבה כלפי רותם (מכיוון שהוא אינו עובד ציבור הוא אינו יכול לתבוע את הפרקליטות בגין העלבה). אבל כשקוראים את האמירה הזו של הפרקליטות – שיש אולי מי שיכנו אותה לא רק אמירה שאינה אמת ואף מטעה, אלא גם נבזית – מתעורר הצורך להפעיל דווקא בפרשה הזו את דוקטרינת ההגנה מן הצדק ולפסוק לרותם זיכוי מוחלט.
ראוי שנציב הביקורת על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן, ייתן דו”ח מקיף על ה”טיפול” ברפי רותם, כולל הטענות על סחבת מכוונת, תשובות מתחמקות וטיוח של המשטרה, הפרקליטות ומח”ש.
איזו מקריות: התומך העיקרי בהטמעת דוקטרינת ההגנה מן הצדק במערכת המשפט, הוא שר המשפטים גדעון סער, שהוביל מהלכי חקיקה בעניין זה כשהיה ח”כ.
