פתאום, באמצע החיים: בבוקר ה־29 במרץ 2005 התעורר שוקי משעול בבהלה. השעה הייתה חמש וחצי לפנות בוקר, ומחוץ לדלת ביתו שבחולון נשמעו דפיקות רמות וקריאות “משטרה!”. משעול קם מהמיטה מבולבל, לבוש במכנסיים קצרים ובגופייה וניגש לדלת. אשתו ושלושת ילדיו התעוררו גם הם מן הרעש. כשנפתחה הדלת, מצא את עצמו מי שהיה עד לאותו רגע מנהל המכס והמע”מ של רשות המיסים בתל אביב, עומד המום מול צו החיפוש מבית המשפט שהציג בפניו השוטר. ההאשמות שנזרקו לחלל האוויר היו שוחד ומרמה. משעול היה בטוח שזאת בדיחה, אבל השוטר הציב את רגלו מול הדלת, כדי להבהיר שכוונותיו רציניות. הוא דחף את הדלת בכוח ובן רגע החלו השוטרים בחיפוש מיומן בכל חדרי הבית.
לאחר שסיימו לעבור בדקדקנות בכל פינה, לקחו איתם השוטרים את מנהל המס למשרדו ביפו. שם המתינו לו, חמושים במצלמות, מיקרופונים ופלאשים, עשרות עיתונאים וכלי תקשורת, שעטו עליו בניסיון לקבל תגובה. במשרד המכס הקטן חיטטו השוטרים בכל מגירה וחשפו את מכשירי ההקלטה שהוטמנו במקום חצי שנה קודם לכן, כשהחלה החקירה הסמויה נגדו. רק כשראה במו עיניו את המכשירים, הבין משעול שמתחת לאפו התנהלה חקירת ענק, שהוא, למרבה צערו, היה הגיבור הראשי שלה. לקראת הצהריים נלקח משעול למשרדי היאח”ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה) בבת ים. בדרך שאלו אותו השוטרים, “אתה יודע על מה אתה עצור?”, והוא השיב בשלילה, והוסיף בביטחון: “מישהו תפר לו תיק”. היום הארוך והמסויט ההוא של חודש מרץ היה רק שריקת הפתיחה לתחילתו של משפט ארוך ומפרך, שנמשך שש שנים וחצי. ההליך הסתיים לפני שנתים בהכרעת דין בת 103 עמודים. שופטת בית משפט השלום בתל אביב יפו, דניאלה שריזלי, מצאה את משעול אשם בשלושת הסעיפים שבגינם הועמד לדין: הפרת סודיות; מרמה והפרת אמונים; ופגיעה בפרטיות. לפי כתב האישום, הוא עסק בהליך לא חוקי של סגירת או הפחתת חובות לעסקים. במסגרת תפקידו, נכתב, השתמש משעול במאגרי המידע של רשות המיסים כדי לקבל מידע אודות עוסקים מורשים. על פי כתב האישום קשר משעול קשר עם אדם אותו כינתה הפרקליטות “המאכער”, לו מסר מידע ונתונים מתיקיהם של עוסקים מורשים השמורים במערכת מע”מ.לפי אישום נוסף, הוא ניסה לקבל במרמה את החזר הוצאות הביטוח המקיף של רכבו באמצעות פוליסות כוזבות שסיפק לו סוכן הביטוח.
נלחמתי בפשע, בזנות ובהימורים
שוקי משעול נולד בעפולה בשנת 1959. הוא שירת בצבא כקצין מודיעין והשתחרר בדרגת רב סרן. “מגיל 18 אני בשירות המדינה”, הוא אומר. “הייתי קצין מצטיין ולחמתי בכל מלחמות ישראל”. בדצמבר 1982 הגיע למס הכנסה. “התחלתי כפקיד זוטר במכס, ובמקביל למדתי חשבונאות ומינהל עסקים במכללה למינהל. טיפסתי בסולם הדרגות עד שהתקדמתי לתפקיד סגן מנהל ובשנת 2002 הפכתי למנהל אגף המכס והמע”מ. תמיד הייתי עם ‘הטובים’, אני לא שייך לעולם העבריינות, אני זה שתמיד נלחמתי בפשע. בתפקידי במס הכנסה מיגרתי תופעות של זנות והימורים בכל תל אביב”. אתה כועס על המדינה? “לא. אבא שלי תמיד היה אומר, ‘זו לא המדינה, זה האנשים הרעים במדינה'”. משעול מצביע על תמונת שחור־לבן התלויה על הקיר, בה מצולם אביו לצדו של מנחם בגין. “אבא שלי היה מתאגרף. כשזכה באליפות הארץ באגרוף, קיבל את התעודה ממנחם בגין”. אתה מדבר על אבא שלך בהרבה כאב. “כשערכו חיפוש אצלי בבית, הלכו גם לחפש בבית הוריי. קיבלתי טלפון מהשוטרים, שאבא שלי, שהיה חולה לב קשה, לא רוצה לפתוח להם את הדלת. הם אמרו לו שיש להם צו חיפוש מבית המשפט והוא אמר להם, ‘אתם יודעים מי הבן שלי?!’. אמרתי לו, ‘אבא, תן להם לחפש, אל תדאג, זה שום דבר’. הוא לקח את המשפט שלי מאוד קשה, כי אני הייתי הבן הבכור והאהוב שלו. כשנתיים לאחר מכן הוא נפטר מדום לב”.
לחיות בחלום בלהות
מאז שנת 2007 מתגורר משעול בן ה־53 בבית אמו ביפו. מאז תחילת הפרשה, הוא לא עובד עוד במס הכנסה. את ביתו בחולון, בו התגורר במשך שנים, נאלץ לעזוב, ולדבריו, מאז התפוצצה הפרשה, הוא חסר כל ושקוע בחובות עד צוואר. אשתו התגרשה ממנו עם תחילת המשפט, אביו נפטר במהלכו ומשעול עדיין לא מבין איך כל הפרשה המתגלגלת הזו נפלה עליו כרעם ביום בהיר. ל בית המשפט הרשיע אותך. “ואני עדיין טוען שאני חף מפשע. הפרשה שלי צריכה להדיר שינה מעיניהם של כל האזרחים השפויים בישראל. הפרקליטות ורשויות החוק הם אנשים קטנים, רשעים ונקמנים, שמנהלים נגדי מסע נקם על לא עוול בכפי”. על סמך מה אתה טוען את זה? “הכל החל ב־1998, כשבתור מנהל בכיר באגף המכס והמע”מ בתל אביב, חשפתי שחיתויות שהיו באותה עת ברשויות המס. כתוצאה מכך נחשפה פרשת שחיתות המיסים, בה מנהלים רבים ברשות נעצרו ב־2003. המערכות לא סלחו לי מאז ונהגו בי בנקמנות וברשעות”.
למען השם
במהלך השנים האחרונות, בהן הפך המשפט למרכז חייו, היו למשעול לא מעט שלבים שבהם יכול היה לחתום על עסקאות טיעון, אך הוא סירב. “הפרקליטות כל הזמן ביקשה לסגור את התיק בתנאי שאודה בפגיעה בסודיות ואעזוב את המערכת”, הוא אומר, “אבל אני לא רציתי. היה לי חשוב ששמי הטוב ינוקה”. בדיעבד היית פועל אחרת? “לא. בדיעבד אולי לא הייתי צריך להיוולד, אולי זה אותו דבר. רציתי להילחם על שמי הטוב, האם אני צריך להיענש על כך?”. אתה חושב על היום בו אולי תמצא את עצמך בכלא? “בוודאי, כבר השלמתי עם זה, שבגלל השטויות האלה אני אלך לכלא”. מה תעשה? “נערער, נגיע לבית המשפט העליון אם נצטרך. גם אם אגיע לכלא, ממנו אפנה לבית הדין בהאג. עד שמישהו שפוי במדינה הזאת יכיר בחפותי, אני אמשיך להיאבק לנצח”. כשהשופטת הקריאה את הכרעת הדין אמרת: “עשיתם מה שאתם רוצים ואתם ממשיכים עם הכיוון הזה. תירו בי וזהו”. אתה עדיין מרגיש כך? “בטח. לקחו לי שלושים שנה מהחיים עם ההרשעה הזאת. אני עובד הציבור שעשו לו את הכי קשה והכי רע שיכול להיות. מה שנשאר עכשיו זה רק להרוג אותי, כי את הנשמה שלי הם כבר הרגו. אני לא חי, אני לא ישן בלילות. אני לא יודע מאיזה כוחות אני חי, אני לא יודע מה מניע אותי. אולי תחושת הצדק או האמונה שלי בעצמי, אבל אני לא חושב על מה שיהיהמחר”. אנשים מסביבך מאמינים שאתה חף מפשע? “כולם. אפילו השונאים והמתנגדים שלי”. מהנהלת בתי המשפט נמסר בנוגע להאשמות שהועלו נגד השופטת שריזלי, שהם אינם יכולים להגיב על תיק כל עוד מתנהל המשפט. תגובת דובר משרד המשפטים, בשם פרקליטות מחוז תל אביב פלילי: “מלוא טענותיו של משעול נבחנו בהכרעת הדין המקיפה של בית המשפט, אשר מצא להרשיעו בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט ציין מפורשות, כי מדובר בפרשה יוצאת דופן ביחס לטיב הראיות, אשר בוססו בעיקרן על האזנות סתר, בהן נשמע ונראה משעול מבצע את אשר הורשע בו. “כמו כן, התייחס בית המשפט הנכבד לאותה תחושת רדיפה של משעול בציינו כי מדובר בתחושה סובייקטיבית נטולת בסיס”. עו”ד מנחם רובינשטיין, פרקליטו של משעול: “לאחר חודשים של האזנות סתר, צילומים ומעקבים, הבינו החוקרים שלחשדות שבגינם ביקשו האזנות אין שום בסיס: לא היה שוחד ולא סחיטה וזו הייתה העילה לפתיחת החקירה. במקום להעביר את התיק לבית דין משמעתי, הם עשו את כל המאמצים כדי להגיש נגדו כתב אישום. “היו אנשים בהנהלת המכס שהיה להם עניין שמשעול לא יהיה במערכת, וחלק מהם הועמדו לדין. בכוונתנו להגיש ערעור”. מתוך כתבה של יעל שני ב-mynet מקומי לכתבה המלאה
